Home Home Sex Drugs Rocknroll
ברכה גולשת: סקס
ארוטיקה הארדקור

נמאס מסרטים לכל המשפחה. ''חיילי המתים'' נראה כמו אלטרנטיבה ראויה2007-06-20

בדיוק לפני שנה קוננתי בטור זה על הפער בין כמויות הסקס הזעירות בסרטי מיינסטרים הוליוודיים, לבין קרנבלי החדירות האינסופיים המוצעים בסרטי הפורנו. בהוליווד לא קראו אותי והמשיכו לייצר סרטים לכל המשפחה כאילו אין מחר. גם בעמק סן פרננדו בקליפורניה, מרכז תעשיית הפורנו האמריקאית, לא קראו אותי, אבל אדם אחד בכל זאת החליט לעשות מעשה.

סקוטי JX, תזמורת-פורנו של איש אחד (במאי, צלם, עורך ואיש מכירות), השקיע חמישה מיליון דולר ו-110 ימי צילום ביצירה האחרונה שלו, הסרט השלישי בסדרת "אקשן גירלס", “חיילי המתים". במונחים הוליוודיים מדובר בגרושים. במונחי פורנו זה תקציב ענק, שנוצל בחוכמה כדי לייצר גרסה נוטפת סקס של “מקס הנודד בדרכים” פוגש את אומה תורמן ב"קיל ביל". למרות שלא מדובר בפורנו עם חדירות, איכשהו המונח "סרט ארוטי" עושה לו עוול. לפי הטריילרים, "חיילי המתים" הוא ארוטיקה הארדקור - אם יש בכלל מושג כזה – אבל ההארדקור ממש לא בא מהסקס, אלא מהאלימות.

הדבר האחרון שסקוטי JX רוצה זה לבזבז את זמנכם. אם כבר התיישבתם לצפות בסרט פעולה עתידני על חבורת לוחמות שמנסה לשרוד מול חבורת זומביות קטלניות, למה שלא תקבלו בדיוק את מה שבשבילו באתם? אם "חיילי המתים" היה נעשה בהוליווד, במקרה הטוב הייתם מקבלים שעה וחצי של פטמות זקורות מבית אנג'לינה ג'ולי, מכוסות בחולצה יפה. בשאר הזמן היו מבלבלים אתכם במלל מיותר ומבזבזים הון על תפאורות ואפקטים.

LSD flesh devil, the movie
סרטים כמו "חיילי המתים" אינם תופעה חדשה. הם קיימים מאז תחילת ימי הקולנוע, ומאז שנות ה-60 יש להם אפילו שם: סקספלויטיישן. תחת הכותרת הזאת נאספים סרטים סוג ז' דוגמת "ליסה, שומרת ההרמון של איל הנפט הערבי" (גרמניה, 1976), שבו נשים עוברות הכשרה כשפחות מין בניגוד לרצונן, לצד קלאסיקות כמו "פוקסי בראון" (עם פאם גריר ועלילה דומה למדי) ויצירות חדשות יותר, כמו "נערות שעשועים" (עם ג'ינה גרשון) או "חתיכה דוקרנית" (עם פאמלה אנדרסון).

"סקספלויטיישן" - "סרטים שיוצריהם מנצלים בצורה גלויה את התוכן המיני שלהם או את הסקסיות לכאורה של הכוכבת שלהם כדי להביא קהל” - הוא לא מונח חיובי במיוחד. ההגדרה כוללת שיפוט מוסרי של סרטים שכוללים סקס ולא מחביאים את זה, שלא לדבר על המלה Exploitation, שיכולה להתפרש גם כ"ניצול" (למרות שהכוונה כאן היא לניצול במובן של קידום מכירות).

אחד המעריצים הגדולים של סרטים מהסוג הזה (סקספלויטיישן, אקספלויטיישן, בלאקספלויטיישן) הוא קוונטין טרנטינו, שסרטו האחרון, “חסין מוות” (מתוך "גריינדהאוס") הוא מחווה אחת גדולה לז'אנר. טרנטינו כבר עשה בעבר מחווה כזאת, כשכתב את "ג'קי בראון" עבור השחקנית שחיממה את נעוריו, פאם גריר האגדית. היצירה של סקוטי JX נראית כמו פיתוח של סצינה מתוך "ג'קי בראון", שבה צופים דה-נירו, ברידג'ט פונדה והארווי קייטל ב"חתיכות עם רובים", וידאו ארוטי לבעלי פטיש של כלי נשק.

אמזוניה. סקספלוייטיישן כהלכתו
מה שהפך את ההפקה לאפשרית הוא מחירם הזול של כלי נשק, טנקים ומסוקים במזרח אירופה. "בשנת 2001, אחרי חודש של צילומים בכל לוקיישן אפשרי במזרח אירופה, המפיק שאל אותי איפה אני רוצה לצלם מחר”, מספר סקוטי. “שאלתי אותו בבדיחות הדעת, 'מה עם איזה טנק?', והוא אמר שאין בעיה. שאלתי אם אפשר גם להביור וזה סודר בשתי דקות. צילמתי כמה סצינות עם סילביה סיינט, ורוניקה זמנובה ומרטינה פוקס ומאז הייתי מגיע לשם פעם בשנה לשלושה-ארבעה חודשים כדי לצלם עוד”. התוצאה היא רצף של סצינות קרב, מכות ויריות, משולבות בקליפים מוזיקליים עתירי סקס עם מיטב הכוכבות הצ'כיות.

"אני לא מנסה לשעמם אתכם עם עלילה גרועה ומשחק גרוע. אם אין לך עלילה טובה, שחקנים וכותב טוב, למה שתעמיד פנים שיש לך? לפעמים החומרים עצמם די מצחיקים ואני לא חושב שאני צריך להוסיף עליהם דיאלוגים נדושים”, אומר סקוטי. “במאים עושים את זה כדי לקבל דירוג R, שיאפשר להם למכור את הדי.וי.די ברשתות השיווק הגדולות. אבל אמריקה נכבשת על ידי קהל צעיר שכבר לא פוחד מקצת ציצים ותחת, וטוב שכך”.


עוד מקצועני פורנועוד פטיש • [בחזרה]