Home Home Sex Drugs Rocknroll
ברכה גולשת: סמים
קוד הוא חוק

איפה עובר הגבול בחיפוש מידע על הילדים במרחב הדיגיטלי? שאלה מיותרת לגמרי2007-07-10

אחד הדיונים המיותרים ביותר שמתנהלים בין אנשי חינוך והורים בשנה-שנתיים האחרונות הוא בשאלה איפה מותר או אסור להם לחטט במרחב הממוחשב של ילדיהם. ב"הארץ", למשל, פורסמה לפני כמה שבועות כתבה שבה סופר על ילדים שהתבאסו-רצח לגלות שההורים שלהם קוראים להם בבלוג ונכנסים לדפים שלהם במייספייס. בכתבה צוטטה בהרחבה פרופ' סנדרה ובר, מרצה לחינוך מאוניברסיטת מונטריאול. נסו, ילדים, לגלות כמה טעויות יש במשפט הבא שלה: "בני נוער סומכים על המבוגרים שהם מספיק נבונים להבין שזה פשוט מגעיל לרחרח באתרים של ילדים בלי לבקש רשות. גם אם מה שהם מעלים שם הוא ציבורי, זאת התנהגות מכוערת ופלישה לפרטיות להיכנס לאתר פרטי, כשאתה יודע שהוא לא מיועד לעיניים שלך”.

בואו נתחיל:

“בני נוער סומכים על המבוגרים שהם מספיק נבונים" – בני נוער לא סומכים על מבוגרים ובטח לא מצפים מהם שיהיו נבונים. זה אולי יעבור להם, אבל אז הם כבר לא יהיו בני נוער.

"...להבין שזה פשוט מגעיל לרחרח באתרים של ילדים בלי לבקש רשות" – מי שנכנס לאתר אינו "מרחרח". הוא עושה את מה שעושים באתרים: גולשים בהם. אף אדם שיש לו אתר פתוח לכל ברשת אינו חושב שצריך לבקש ממנו רשות כדי להיכנס לאתר שלו (חוץ מכמה פקאצות בקפה דה מארקר).

“ ...זאת התנהגות מכוערת ופלישה לפרטיות להיכנס לאתר פרטי” - כניסה לאתר או דף באינטרנט שהגישה אליו לא הוגבלה על ידי בעליו אינה פלישה אלא גלישה. “...כשאתה יודע שהוא לא מיועד לעיניים שלך" – ואיך אדע? האם יש בכניסה עמוד שמבקש ממני להצהיר שאינני הורה או מורה של בעל האתר?

יותר ויותר הורים מופתעים לגלות לאחרונה שהרשת מחזיקה תיעוד מפורט של הרגלי השתייה, צריכת הסמים והבילויים של ילדיהם. בעמודי המייספייס שלהם הם מצטלמים עם באנגים ובקבוקי אלכוהול ו"מתרועעים-אלקטרונית" עם טיפוסים מפוקפקים בעלי פירסינג וקעקועים. בבלוגים שלהם הם מספרים על חוויות סקס, אלכוהול וסמים, ובאימייל הם מקבלים הזמנות למסיבות פרועות. מנגד, יותר ויותר ילדים מופתעים לגלות שההורים שלהם יודעים שהם לסביות שאוהבות גנג'ה. למה, אם כן, השאלה איפה עובר הגבול בחיפוש מידע על הילדים במרחב הדיגיטלי היא מיותרת לגמרי?

בשלוש מלים: Code is law. את המשפט הזה טבע הפרופ' למשפטים לורנס לסיג בספרו משנת 2001, “קוד וחוקים אחרים של הסייברספייס”. משמעותו היא שמה שקובע מה מותר ומה אסור במרחב הדיגיטלי הוא הקוד (התוכנה), ולא חוקי מדינה או כללי מוסר ואתיקה. דוגמאות לא חסרות. הורה אחד מתלבט אם לחטט באימייל של ילדו. הוא יכול להתלבט עד מחר – אם אין לו סיסמת כניסה הוא לא יצטרך להעמיד את עצמו במבחן המוסרי הזה. הורה שני מתפתה לחטט בהיסטוריית הגלישה של הילד, אבל אם הילד מחק אותה, החיטוט לא יישא פרי. הורה שלישי רוצה להיכנס לדף של ילדו במייספייס ולקרוא את הבלוג שלו. אם הילד מרשה כניסה ל"חברים בלבד", ההורה יצטרך להזדהות כהורה או לנסות להתקבל בזהות בדויה. הוא יוכל לשאול את עצמו אם מוסרי לשקר לילד, אבל לא יוכל לעקוף את הקוד שמכריח אותו להירשם.

בתו של הקיסר מינג הרשע לא פחדה מאביה. היה לה מערך ההגנה הטוב ביותר שמציצה יכולה לקנות
לא רק מבוגרים צריכים להפנים במהירות את המשפט Code is law. מסתבר שגם הילדים, אותם שדי אינטרנט שינקו חלב מקלדות בילדותם, לא תמיד מודעים להשלכותיו. הבורות הזאת היא שמאפשרת להם, למשל, לפרוץ ביללות שבר כשהם מגלים שאמא קוראת את הבלוג שלהם באופן קבוע או שאבא משתמש בלינקים שלהם לאתרי פורנו. בכתבה ב"הארץ" מתוארות סצינות קורעות לב של אמהות וילדים ברשת, סצינות שהיו נחסכות אם שני הצדדים היו טורחים להתבגר.

להורים אין שום סיבה להרגיש מבוכה כשהם מחפשים מידע על ילדיהם באינטרנט. מידע גלוי ולא מוגן ברשת הוא נחלת הכלל. מנגד, לילדים אין סיבה להתלונן על פלישה לפרטיות כשהורה נכנס לאתר או לבלוג שלהם שהגישה אליו פתוחה. כאמצעי הגנה הוא יכול לאמץ לעצמו זהות בדויה, אבל זה יחייב אותו לתחזק אותה היטב ולהסתיר את כינויו מפני גורמים "עוינים". אם הוא כותב באינטרנט בזהות לא בדויה, הוא חייב לדעת שהוא חשוף לעיני כל. "הילדים אינם מתכוונים ברוב המקרים לחלוק את סודותיהם עם ההורים והמורים”, נאמר בכתבה. אבל אם לכוונה הזאת אין שום ביטוי בתוכנה, היא חסרת משמעות. נער יכול לגשת להוריו ולומר להם “יש לי בלוג אבל אל תיכנסו אליו” באותה מידה שהוא יכול להביא חברה הביתה, לבקש פרטיות אבל להשאיר את דלת חדרו פתוחה.

"אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה מידת הכבוד שאנחנו נותנים לילדים ומתבגרים, ולזכות שלהם לפרטיות ולחיים משלהם", אומרת פרופ' דפנה למיש, ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, ל"הארץ". אצל לסיג, לעומת זאת, לא משחקים על הכבוד. אם מישהו בחר לא להגן על המחשב והאימייל שלו בסיסמה, לא להסתתר תחת זהות בדויה ולא למחוק את היסטוריית הגלישה שלו – זאת בעיה שלו. למיש מציינת שלילדים יש עדיפות טכנולוגית על המבוגרים, אבל מן הראוי לציין שגם החוק מפלה אותם לטובה. למעשה, לא מן הנמנע שילד שיתפוס את אביו מנסה להסתנן בשם בדוי לרשימת החברים שלו במייספייס יוכל להגיש נגדו תביעה פלילית על הטרדת קטין.


עוד מומלצים • [בחזרה]